ימים ראשונים בארץ חדשה

חדשות מרעישות - עברתי לברלין! לתקופת זמן בלתי מוגבלת וללא מטרה מוגדרת מראש!

החצי השני שלי ואני, יחד וכל אחד לחוד, חלמנו הרבה זמן על מגורים בחו"ל. לקח לנו קצת יותר משנה לעבור מחלומות לדיבורים ומדיבורים למעשים אבל הנה, את המילים האלו אני כותבת מהסאבלט שלקחנו בשכונת נויקלן בברלין, כשאנחנו חוגגים כאן כבר שלושה שבועות (ויומיים).

הסיבות להחלטה היו רבות ומגוונות, בראשן החלום לחוות מקום, אווירה ותרבות אחרים והמחשבה על כמה זה יכול להעשיר את הזוגיות שלנו ואת כל אחד מאיתנו מבחינה אישית ומקצועית. על גבי החלום הזה נערמו סיבות נוספות, ביניהן המחייה המאתגרת (בלשון המעטה) במרכז הארץ (וכן, שקלנו מעבר לפריפריה והבנו שזה ממש לא מתאים לנו ולאיכות החיים שאנחנו מחפשים, אבל זה נושא לפוסט אחר) והרצון להתחיל מחדש במקום אחר אחרי תקופה מאוד לא פשוטה שעברנו.

מבחינתנו שני יעדים התחרו זה בזה כאופציות ממשיות למעבר - לונדון וברלין, המשפט הראשון של הפוסט כבר הסגיר את המנצחת בתחרות, אבל אסביר שלכל אחד מאיתנו יש אח גדול שכבר עשה את המעבר הזה לאחת מהערים האלו, אחי נמצא כבר יותר מ-11 שנה בלונדון ואפילו קיבל לאחרונה את האזרחות הבריטית שלו (!) ואחיו נמצא בברלין כשלוש שנים.

אחרי שני תקדימים מוצלחים כאלו, הדרך שלנו כבר היתה כמעט סלולה.

כשהתחלנו לחשוב על הנושא ברצינות לקחנו את כל אחד מהאחים לשיחה צפופה, על המעבר, הקשיים, האתגרים, היתרונות, החסרונות והחיים עצמם בארץ זרה. בסופו של דבר ברלין ניצחה מכמה סיבות -

  • יש לי אזרחות גרמנית והחצי שלי יכול להשיג גם הוא אחת כזו

  • המחייה בברלין זולה משמעותית לעומת לונדון

  • להעביר את ההולך על ארבע המתוק בעולם יחד איתנו לגרמניה יהיה קל יותר לעומת אנגליה, וזה הרי ברור מאליו עבורנו שהוא איתנו, באש, במים ובאוויר.

אז ההחלטה נפלה, עוברים לברלין.

איך עושים את זה?

שאלה טובה.

ההכנות

בהמלצת יודעי דבר, שמכירים את האתגרים שבחורף האירופאי הקשוח, החלטנו לעבור בקיץ והיו לנו כמה חודשים שבהם למעשה לא קידמנו שום דבר בנושא. הדבר הראשון שעשינו היה להזמין כרטיס טיסה בכיוון אחד כדי שנוכל להתחיל להתכוונן על משהו ולגזור זמנים אחורה. לא בטוחה שכך אני ממליצה לכם לנהוג אם אתם לקראת תהליך כזה, כי מבחינות מסוימות הדד ליין הזה יצר הרבה חוסר שקט אצלנו, הרגשנו שהשעון מתקתק בעוד שההתקדמות של חלק מהדברים לא היתה לגמרי בשליטתנו.

כך יצא, למשל, שהחצי השני שלי עשה שמיניות באוויר כדי למצוא עבודה במסגרת הזמן שהיתה לנו, עבודה שתבטיח מעבר קל יחסית והסתגלות מהירה יותר לשגרה חדשה. אמנם היו לו כמה חודשים לחפש אחר עבודה מתאימה, אך ההתנהלות הנינוחה והרגועה של הגרמנים, בנוסף לעובדה שהיה מדובר בתקופה של חופשות קיץ, הובילה לאיטיות יתר, עד כדי כך שכבר חשבנו שלא נספיק לדד ליין שקבענו לעצמנו והתחלנו להכין את עצמנו לדחייה של כמה חודשים.

בסופו של דבר זה הסתדר, הוא קיבל את הצעת העבודה הנכספת ואת האור הירוק להמשיך להתקדם לקראת המעבר. בין לבין קיבלנו ייעוץ והכוונה ממיכל הניג, יועצת רילוקיישן נפלאה, מקסימה ויעילה שעובדת עם המון ישראלים שעושים את הצעד הזה. השיחות איתה במהלך הדרך עשו לנו המון סדר והובילו לכך שידענו בדיוק מה עלינו להכין לפני הטיסה כדי שהמעבר יהיה חלק ונינוח ככל האפשר.

בהזדמנות זו אדגיש בפניכם שאחד הדברים הכי טובים שאתם יכולים לעשות עבור עצמכם בצמתים כאלו, הוא להקיף את עצמכם באנשי מקצוע טובים. אי אפשר לתאר כמה שקט נפשי ורוגע זה מאפשר בתוך כל הטירוף הזה.

גם קבוצות הפייסבוק עזרו לנו מאוד בתהליך, ועדיין עוזרות.

יש המון קבוצות של ישראלים ושל אוכלוסיות בינלאומיות שעברו לכאן וזה מדהים כמה אינפורמציה אפשר לשאוב מהם. החל משאלות על חברות שילוח ועל שעות קבלה לוטרינר המחוזי שצריך לחתום על תעודת הבריאות של הכלב לפני הטיסה, דרך המלצות על בתי קפה מקומיים עם מזגן שיסייעו בהתמודדות עם גל החום המטורף אליו נחתנו ועד רשימות של רופאים מומלצים עם אנגלית טובה. אני עדיין עושה מדי כמה ימים סבב קריאה בקבוצות האלו ושומרת לי פיסות מידע שמועילות לשלב שבו אני נמצאת. מקווה שבעתיד אוכל גם לתרום חזרה מהידע שאצבור ולהעביר את כל הטוב הזה הלאה.

הימים האחרונים בארץ לפני הטיסה

בגלל שהחלטנו לעבור עם מזוודות בלבד ולהפטר מרוב הציוד שהיה לנו, הגענו ליום המעבר עצמו כבר די מוכנים. אחרי בירור עם חברת שילוח וחישוב גס של ההוצאות הכרוכות בהובלה ובאחסנה של הציוד שברשותנו, הבנו שזה לא משתלם עבורנו ואני, כחובבת קניות מושבעת, קפצתי על ההזדמנות להתחיל להתאבזר שוב בארץ חדשה.

השבועות שקדמו לטיסה היו די עמוסים וכללו מיון, מכירה ומסירה של רהיטים, אביזרים, בגדים וחפצים שונים, תרגומים של מסמכים, התרוצצויות בין משרדים ממשלתיים שונים, מכירת אוטו ופינוי של דירה על כל המשתמע מכך, בחום של יולי אוגוסט. לצד כל אלו, השתדלנו למלא את הלו"ז בפעילויות כיפיות ובמפגשים עם חברים ומשפחה. את השבוע האחרון בארץ העברנו בסאבלט בדירה תל אביבית מתוקה, מטרים ספורים מזו שגרנו בה בתקופה הסטודנטיאלית שלנו, לפני שהתברגנו ועברנו לגבעתיים. סגירת מעגל של ממש. שם הרגשנו כמו תיירים לשבוע וההתרגשות התחילה לבעבע בפנים.

אחרי ארוחת בוקר טובה בבנדיקט, עם ארבע מזוודות (אחת נוספת כבר חיכתה לנו בברלין), כלוב טיסה וכלב נסענו לשדה התעופה, מלווים בהורי היקרים שעזרו לנו לתפעל את כל האופרציה. ההתנהלות עם כל הציוד ועם לואי לא היתה פשוטה, אבל בסופו של דבר מסרנו את המזוודות, אמרנו שלום ותודה עם חיבוק גדול להורים ועלינו למטוס.

לואי טס בתא המטען ופגש אותנו ליד המסוע של המזוודות בנחיתה. בהתרגשות גדולה לפגוש אותו ולראות שהוא עבר את הטיסה בשלום, אישרנו מול העובד מטעם שדה התעופה כי זה אכן הכלב שלנו ואחרי שאספנו את המזוודות יצאנו החוצה, שמחים וטובי לב. גיסי היקר חיכה לנו בחוץ עם פרחים וחיוך גדול ולצידו הנהג שהזמנו מראש (הודות לאחת מקבוצות הפייסבוק שבה המליצו עליו).

היום שאחרי

בימים הראשונים אחרי הטיסה הרגשנו עדיין כמו תיירים. נחתנו היישר לדירה airbnb מאובזרת ויפה, שמעוצבת בסגנון סקנדינבי בהיר וממוקמת ברחוב שקט ובמרחק הליכה מפארק ענק, מאזור של מסעדות קטנות וחמודות ומתחבורה ציבורית נוחה. היות שנחתנו בשעות הערב המאוחרות לא הספקנו יותר מדי וביום למחרת פרקנו את המזוודות, הלכנו לסופר כדי למלא קצת את המקרר (הקטן! זה קטע פה שהם מסתפקים במקררים קטנטנים) ואת המגירות באוכל בסיסי ובליווי מיכל התקתקנית סימנו וי על הבירוקרטיות הבסיסיות שיש לעבור דרכן בימים הראשונים, כמו הרשמה בעירייה והוצאת ויזה לחצי השני שלי, כדי שיוכל להתחיל לעבוד.

כמו שכתבתי, הגענו לכאן בשיאו של גל חום. דמיינו אוגוסט ישראלי, רק ללא מזגנים איכותיים שמצננים אתכם בכל פעם שאתם במקום סגור. מזג האוויר הקיצוני הקשה עלינו מאוד, גם עם כל הסידורים מחוץ לבית וגם עם הזמן השקט בבית, בו לא הצלחנו באמת לנוח מרוב חום.

כמה שעות באמצע היום, בהן ישבנו עם הלפ טופים בסוהו האוס הממוזג והאסתטי להפליא, אפשרו לנו קצת להתרענן ולהספיק להתאפס על מיילים ועבודה. למזלנו מזג האוויר נרגע אחרי כמה ימים ולאחר שבוע בערך קיבלנו את המאוורר שהזמנו דרך אמאזון, שאפשר לנו לחזור לישון כמו שצריך.

ומה עכשיו?

החצי השני שלי התחיל לעבוד לפני שבועיים ואני חזרתי לעיסוקי הרגילים, כך שהתחלנו לסגל לעצמנו שגרה חדשה, בחלקה דומה לשגרת החיים הגבעתיימית והישראלית שלנו ובחלקה שונה. ההתרגשות של מקום חדש גורמת לנו לצאת, לטייל ולהסתובב הרבה יותר, לגלות כל הזמן מקומות חדשים ולנסוע ברחבי העיר כדי להכיר עוד אזורים, לקנות, לאכול, לשתות ובעיקר לחוות את הסביבה החדשה שלנו.

מעבר לעובדה שאנחנו הולכים עכשיו המ-ון ברגל, כל אחד מאיתנו חזר לפעילות הספורטיבית שלו, אני מצאתי סטודיו מקסים ליוגה עם שיעורים באנגלית והוא מצא מכון אמנויות לחימה, כמו שהוא אוהב. אנחנו מטיילים עם הכלב, שהתרגל למקום החדש אפילו יותר מהר מאיתנו, מגלים את הסופר המקומי ולאט לאט מתאבזרים.

כיוון שידעתי כבר תקופה לא קצרה כי אני מתכננת לעזוב את הארץ, התחלתי בכל החודשים שקדמו למעבר לקדם יותר ויותר פרויקטים של כתיבה ותוכן ולקחת פחות ופחות פרויקטים של עיצוב לטווח ארוך. כרגע אני ממשיכה לכתוב מכאן, כאשר במקום מחדר העבודה שלי בגבעתיים אני כותבת מפינת האוכל המסובלטת שלנו, שצופה לרחוב הברלינאי החביב שבו אנחנו גרים.

אני מקווה להמשיך לעשות כאן את כל מה שנהניתי לעשות מהארץ, לכתוב ולעצב, לאט לאט להכיר את הספקים, בעלי המקצוע, החנויות והאוכלוסיה המקומית, אולי להתחבר למעצבים, אדריכלים, מגזינים, בלוגרים ויוצרי תוכן שחיים כאן (מכירים מישהו? ספרו לי!), אולי להעביר סיורים וסדנאות וגם לעשות דברים שכרגע אני אפילו לא חושבת עליהם, כאלו שיגלו את עצמם בפני עם הזמן ועם ההיכרות החדשה והמרגשת הזו.

מבטיחה שאני לא נעלמת לשום מקום, הבלוג ימשיך לתפקד ואני מקווה לנצל את התקופה הזו כדי לשפץ אותו ולהעלות את האתר החדש שנמצא בעבודה כבר זמן מה.

כמו כן אני ממשיכה לנהל את קבוצת "מעצבות כותבות" בפייסבוק, שם עולים תכנים רבים, מגוונים ומעניינים של בלוגריות ובלוגרים מוכשרים נוספים. אתם לא עוד לא שם? זה בדיוק הזמן להצטרף.

תודה שאתם כאן, קוראים, תומכים, מפרגנים ומלווים! אמשיך לעדכן בהתפתחויות ולשתף בתגליות המעוצבות המקומיות שלי, כאן, בפייסבוק ובאינסטגרם.

© 2020 by Ofri Paz, OhsoFRee. Proudly created with Wix.com.

עופרי פז | עיצוב פנים וכתיבת תוכן