שלושה דברים שלמדתי השנה

יש רגעים כאלו שאני פשוט מרגישה שאני חייבת לכתוב. שיש משהו שמתבשל בפנים ומחכה לצאת. הרגע הזה, ממש לפני ששנת 2018 מסתיימת, הוא אחד מהם. במעמד הזה בשנה שעברה ממש לא התחשק לי לסכם את השנה. הסתכלתי על התמונות וקראתי את הפוסטים של הסובבים אותי ולומר את האמת, התבאסתי. שנת 2017 לא האירה לנו (לחצי השני שלי ולי) פנים, עברנו דברים לא פשוטים והזמן הזה, שמזמין הסתכלות לאחור, הקשה עלי מאוד. בראש השנה האחרון הייתי כמעט שם, כמעט כתבתי פוסט סיכום אבל עדיין היו דברים שלא הייתי מוכנה לחלוק עם העולם באופן פומבי כזה. עכשיו אני מרגישה יותר מוכנה, בשלה, שלמה. מוכנה לחשוף, בשלה לשתף ושלמה עם ההחלטות והתהליכים שעברתי במהלך השנה.

עם הפוסט הזה השתעשעתי בראש ובטיוטות הרבה זמן. עבורי הוא הרבה יותר מסיכום. הוא סוג של טיפול, של ציון דרך, של התגברות. הוא אחד הכי חושפניים שכתבתי עד היום, הלב שלי פועם, הבטן מתהפכת והגרון מעט חנוק בעת כתיבת המילים, אבל אין לי ספק שלכתוב אותן בקול גדול זה הדבר הנכון עבורי. ואחרי כל ההקדמה הזו, הנה שלושה דברים שלמדתי במהלך השנה, על עצמי ועל החיים.

למדתי להסתדר עם חוסר ודאות

בסוף אוגוסט שיתפתי פוסט בעקבות המעבר שלנו לברלין, אבל סוד אחד קטן עוד שמרתי לעצמי (ולכמה יודעי דבר). ב-20.9.2018 ילדתי את רובין פז, שנולד בשבוע 37 במשקל 2.580 בבית חולים Vivantes Klinilum am Urban שבברלין. כן, עברתי לכאן בהריון מתקדם (בחודש שביעי ליתר דיוק). וכן, זה היה ידוע מראש.

השנה האחרונה היתה מלאה בסימני שאלה ולמשך שבועות וחודשים ארוכים העתיד שלנו היה מעורפל, התנדנדנו במעין מצב ביניים שכזה, בין מדינה אחת לאחרת, בין זוג למשפחה, בין אושר ותקווה לבין המון חששות וחוסר ודאות. אפילו כתבתי על זה כמה מילים לבלוג הרגיש של קרן אורן.

לפני כשנתיים עברנו שני אירועים שטלטלו אותנו, כל אחד בנפרד וביחד, האחד בריאותי והשני קשור להריון, שלצערנו הרב הסתיים בהפלה. אולי בעתיד אכתוב על זה פוסט נפרד, אך לא לשם כך התכנסנו ולכן רק אגיד שעברנו חודשים ארוכים של בדיקות וחוות דעת שבסופו של דבר הסתיימו בשברון לב ובתחושת ריקנות גדולה. הביחד שלנו הוא זה שאפשר לנו להרים את הראש מעל המים, תמכנו אחד בשנייה, הקשבנו זה לזו ואפשרנו גם לזמן לעשות את שלו. בסופו של דבר יצאנו מאוד מחוזקים מבחינה זוגית אבל הרגשנו שאנחנו צריכים שינוי, התרעננות, התחלה חדשה. ניצלנו את ההזדמנות כדי להגשים חלום והתחלנו לגלגל את המחשבה על מעבר לברלין. במקביל, מאוד רצינו להיכנס להריון נוסף. לעומת רילוקיישן אותו אפשר לקבוע ביומן באמצעות כרטיסי טיסה, במקרה הזה כמעט בלתי אפשרי לדעת מראש מתי הגוף ישתף פעולה עם המחשבות, הרצונות והחלומות ולכן החלטנו שחלום אחד אינו תלוי בשני, כשזה יקרה, זה יקרה.

את המעבר לברלין קבענו לקיץ של 2018 וכשנכנסתי להריון עשינו חישוב מהיר שגילה לנו שהמעבר יוצא על חודש שביעי. למען האמת המחשבה על לידה בחו"ל לא הפחידה אותי. לפחות לא יותר מהמחשבה על לידה ראשונה בכלל ועל הריון ולידה אחרי הפלה בפרט. את ההריון הזה עברתי כאשר התוצאה שלו לא היתה לי ברורה מראש. כבר ידעתי כמה דברים יכולים לקרות בדרך ולכן התקדמתי מיום ליום, משבוע לשבוע. את הפלא הקטנטן שהגיע בסופו היה לי קשה לדמיין. המעבר לברלין נתן לי אבן דרך נוספת במהלך תשעת החודשים הללו, חלום נוסף לשאוף אליו ולתכנן אותו, כך שאמנם הוא הוסיף לי המון התעסקויות, בירורים וצורך בצבירת ידע, אבל הסיח את דעתי לעיתים מהמחשבות הפחות נעימות, מצד אחד תחושת חוסר הוודאות גדלה, אך מצד שני הצלחתי לראות אור בקצה המנהרה.

Nick Veasey

למדתי שיש בי הרבה יותר כוחות ממה שחשבתי

כשטיילנו בארצות הברית לפני קצת יותר משלוש שנים, עשינו מסלול בגרנד קניון. ביום חם ולח התחלנו לרדת בשבילים המתפתלים לכיוון הקניון, התלהבנו מהנוף וגיחכנו לעצמנו כשראינו את המטיילים העייפים חולפים על פנינו בכיוון ההפוך. עד שהחלטנו להסתובב ולעלות חזרה. העלייה הזו היתה אתגר פיזי לא פשוט והיו שם רגעים שחששתי שלא נצליח להגיע חזרה למעלה ושנצטרך לקרוא לחילוץ. אמיתי. צעד אחר צעד, עם המון (המון!) עצירות בדרך, הגענו למעלה. תחושת הסיפוק היתה מדהימה. מיוזעים ועייפים התיישבנו בצל, נהנינו מהנוף ומקופסת בוטנים מלוחים שלקחנו איתנו.

כדי להמשיך את המטאפורה, את המילים האלו אני כותבת מלמעלה, מול הנוף, עייפה אך מרוצה. אני כותבת מתוך תחושת ההקלה שמגיעה עם הסוף הטוב, עם החלום שהתגשם, עם ידיים מלאות, חיוך גדול ולב רחב. אבל אני חייבת להגיד שהטיפוס היה קשה, מתיש ומפרך, נפשית ופיזית. אם הייתם שואלים אותי לפני חצי שנה איך אני מדמיינת את הלידה ואת השבועות הראשונים שאחריה, כנראה שמה שהייתי מתארת לא היה דומה בשום צורה למציאות. לא הייתי מדמיינת לידה טבעית, לא הייתי מדמיינת את הקשיים שבהנקה, לא הייתי מדמיינת שני ניתוחים (אחד של הקטנצ'יק ואחד שלי) עם תינוק קטן בן כמה שבועות. אבל גיליתי כמה הגוף והנפש שלי (ושלנו כזוג) חזקים ועמידים, מתנדנדים מצד לצד עם השינויים ברוחות ולא נשברים.

למדתי שאני אוהבת את מה שאני עושה

השינויים הגדולים שעברתי מבחינה אישית ומשפחתית השנה גורמים לכל דבר אחר להתגמד, אבל כשאני מסתכלת אחורה על הדרך המקצועית שלי אז אני רואה כמה הישגים שממלאים אותי בגאווה ובסיפוק.

קבוצת הפייסבוק שפתחתי שמספקת עבורי ועבור בלוגריות עיצוב מקסימות נוספות בית חם ואוהב ושני מפגשים כיפיים במיוחד שבהם יצאנו מהמסך ושוחחנו על בלוגינג, עיצוב וכל מה שביניהם.

ליאת שמחי - פשוט ויפה

הסדנאות שהעברתי ברחבי הארץ בנושא לוחות השראה ועשרות הנשים המדהימות שפגשתי בזכותן.

ימי הצילום המאתגרים אך המהנים שבהם עבדתי לצד מעצבים, אדריכלים וצלמים מוכשרים כדי לעזור לדייק כל פריים.

שמיכה: האוס סיקס מודה, כיסוי מיטה: גולף אנד קו

כמה סיטואציות שהוציאו אותי מאזור הנוחות שלי, כמו הצילומים לפרויקט של ביתילי ולתכנית הטלוויזיה "עיצוב פלוס" בהנחיית סיגל שחמון, ראיון לפודקאסט "שפכטל" של קרן בר ומיטל אשכנזי פומרנץ והשתתפות בפרויקט של מאקו בשיתוף סמגל לבחירת המעצבים והאדריכלים שאתם צריכים להכיר.

לקוחות נפלאים שעזרתי להם בדיוק המסרים שלהם ובכתיבת תכנים לרשתות חברתיות ולאתרי אינטרנט.

וכמובן המון טקסטים וכתבות שהייתי גאה בהם מאוד, כמו כתבה שעלתה בחגים על צריכת פלסטיק ומיחזור, כתבה שמדמיינת את הבית העתידי שלנו בעוד 50 שנה וסדרת מדריכי סטיילינג בתקציבים מוגבלים (מטבח, חדר שינה, חדר רחצה).

עכשיו, כשאני מתחילה להתאושש מכל השינויים הגדולים שקרו בחיי ולהתרגל לסטטוס החדש שלי, אני חוזרת לאט לאט לעבודה, לתחקירים ולכתיבה ומבינה כמה זה כבר חלק ממני. אמנם שעות העבודה שלי התקצרו משמעותית, אבל כבר יש לי כבר רשימה לא קצרה של פוסטים שמחכים בתור שאכין ואכתוב אותם ואני מקווה עד סוף השנה להשיק את האתר החדש והמשודרג שלי, שיקבל מתיחת פנים ויפנה גם לקהל בינלאומי.

אם קראתם עד פה, אז תודה רבה, על ההקשבה והנוכחות שלכם, זה הכי כיף בעולם לקרוא את התגובות ולקבל את המיילים מכם!

ובהזדמנות זו אשמח גם לשמוע מכם על אילו נושאים מעניין אתכם שאכתוב השנה, לצורך כך הכנתי סקר קצרצר, אנא הקדישו לו עוד שתי דקות מזמנכם כדי שאוכל לדייק את התכנים של הבלוג והקבוצה בהתאם לצרכים האמיתיים שלכם.

מאחלת לעצמי ולכם שגם בשנה הבאה נוכל להביט אל הנוף מהפסגה ולהרגיש גאווה גדולה על הדרך שעברנו. שתהיה לנו 2019 טובה ושמחה!

© 2020 by Ofri Paz, OhsoFRee. Proudly created with Wix.com.

עופרי פז | עיצוב פנים וכתיבת תוכן